חזור למאמרים

הפרטה - נקודות נוספות לחשיבה 1998

צבי גוטוטר - יו"ר סיעת עוז


הפקדת אינטרסים לאומיים בידיים פרטיות zvigutvater

חברות ממשלתיות וציבוריות רבות מופקדות על משאבים לאומיים או פרוייקטים לאומיים. הולכת מים לנגב אולי איננה רווחית, אך היא נחוצה כדי לסייע בפיזור האוכלוסייה. המדינה אחראית לפתרון בעיות חברתיות ולאומיות כגון מניעת אבטלה, בטחון סוציאלי פיתוח אזורי ספר, מניעת בריחת סודות מסחריים, מניעת בריחת הון מהארץ, מניעת ירידה ובעיקר בריחת מוחות, שיקולים מדיניים, מוניטין של התעשייה הישראלית בחו"ל, תדמית המדינה בחו"ל, חסכון במשאבים ואוצרות טבע לאומיים, ומעל הכל אינטרסים בטחוניים.

 

פתרונות לסוגיות אלה יכולים להיות לא כדאיים כלכלית, ובעליהם העסקיים של חברות יימנעו מהם. כאשר השיקול כלכלי בלבד, כשמנהליה ובעליה של חברה רוצים להגיע לשורה תחתונה של רווחיות, ורצוי אף גידול בריווחיות, עלולים אינטרסים לאומיים להיפגע.

 

הפרטה מגדילה פערים חברתיים

גדעון עשת כתב במדורו "כלכלה שחורה" במגזין ממון של "ידיעות אחרונות" ב21.1.97:

"קשה מאד להבין את הרצח של אניס קולבי (בנו של ביל קולבי) בלי להבין את התרבות האינדיווידואליסטית, את ההפרטה, את חוסר האכפתיות החברתית, שהם הבון טון של התרבות האמריקנית - של המציאות החברתית והכלכלית...כדאי לשים לב שהרצון להפרטה נעצר בנקודה שבה ההפרטה עלולה לפגוע בעשירים.

למשל? מדוע שלא נפריט את בנק ישראל, כך שכל מי שרוצה יוכל להדפיס כסף? מדוע שלא נפריט את המשטרה, כך שרק מי שרוצה ישלם עבור השירות הזה? אתם יודעים מדוע? כי הפרטה כזו תפגע בקניין של המרידורים למיניהם. אבל הם מאד ישמחו שהשירות הציבורי הניתן לשכבות הביניים ולעניים ילך קיבינמט...חברת בזק, אם לחזור לעניין שבו התחלתי, היא מקור הכנסה מכובד לממשלה. כאשר הממשלה מוכרת את בזק, היא מוותרת על מקור הכנסה שנתי וקבוע..."

במאמר ששמו "האיום הקפיטליסטי" שפורסם לאחרונה טוען המיליארדר ג'ורג' סורוס, שעשה הון בשווקים הפיננסייים הבנלאומיים כי הקפיטליזם הינו הסכנה הגדולה ביותר לחברה הפתוחה. מצערת אותו הנאמנות והצייתנות הגוברת למה שהוא מכנה "הקסם של השוק".

 

כוח המשיכה הזה, טוען סורוס. הוא שפתח את הדלת לרווחה לפני רעות מוסריות, החל מהעמדת האינטרס הפרטי מעל טובת הכלל, וכלה בראיית הכסף כערך עליון. "למערכות הפועלות על פי כללי השוק החופשי יש נטייה גוברת והולכת לגרום לפערים בהכנסות וכתוצאה מכך להתגברות המתח החברתי", טוען סורוס. "כאשר היא מגדירה התערבות ממשלתית כ"רוע בהתגלמותו, האידיאולוגיה של השוק החופשי מסלקת למעשה את עקרון החלוקה מחדש של ההכנסות או העושר".

 

הפרטה - מכשיר להעברת הון ציבורי לידיים פרטיות

החברות הממשלתיות המופרטות הוקמו בכספי כולנו. כל אחד ואחד מאיתנו, במיסים ששילם, תרם להקמת חברות אלו, שנועדו לספק צורך לאומי. שנים השקיעו מסכפנו בחברות אלו. עתה, כשהסתיימה ההשקעה הגדולה הכרוכה בהקמתן - החליט מישהו למוכרן במחיר שאינו משקף את ההשקעה שהושקעה בהם.

החברות הממשלתיות מהוות מקור הכנסה מכובד לממשלה, כלומר לציבור. בזק, לדוגמה מכניסה מיליארד שקל לשנה לקופת המדינה (אחוז מתקציב המדינה השנתי). כדי לקצץ תקציב בסדר גודל כזה יש לוותר על שירותים רבים בתחומים כמו חינוך, בריאות, בטחון או רווחה. מדוע להעניק רווחים אלו למשקיעים פרטיים?

אנשי עסקים ממולחים מרחבי העולם רק ממתינים למכירות חיסול כאלו על מנת להתעשר על חשבוננו. ההפרטה הינה מכשיר להעברת הון ציבורי לידיים פרטיות.

 

גדיעת גזע הידע

הרצון להראות רווח מיידי, ברבעון הקרוב, או לפחות במאזן השנתי, גורם להנהלות חברות פרטיות "להגמיש" את מדיניות ניהול כח האדם. ניוד עובדים ובמקרים קיצוניים יותר פיטוריהם מביא לכך שבתחומים מסויימים, שאולי אינם ריווחיים בשנה מסויימת בשל משבר זמני בתחום בשוק העולמי, נעצרת הפעילות. תחום כזה, עלול לסבול מניוון אם המשבר נמשך מספר שנים. כל תהליכי הפיתוח, העברת הידע מוותיקים למתלמדים, הכשרת הדור הבא על בסיס הידע הקיים, הכל נעצר.

משבר זמני בתחום מסויים יביא לפיטורי המוני עובדים ולהסבתם למקצועות אחרים. כל נסיון לחדש פעילות בתחום ידרוש משאבים שיוקצו ללימוד מחדש, בשל חסרונם של אנשי מקצוע וותיקים. חברות בבעלות ממשלתית נכונות יותר לשמור על מאגרי כח אדם גם בשנות משבר.

חברות ענק בארה"ב, כמו AT&T ובואינג פיטרו בשנים האחרונות מאות אלפי עובדים במטרה לשפר את התוצאות הפיננסיות. המשקיעים בבורסה נהרו ורכשו מניות של תאגידים שהודיעו על פיטורים מאסיוויים. אך לאחר העלייה במחיר המניות, הסתמנה האטה בצמיחת התאגידים הללו. באיחור מה הבינו מנהלים רבים את ערכו של כח האדם המיומן והמנוסה, שעם עזיבתו נעצרה תנופת המחקר והפיתוח.

 

יצירת מעמד חדש של מובטלים באמצע חייהם

מרבית הגופים שהופרטו עברו תהליכים של צמצומים, התייעלות וניוד עובדים. כל אלה פולטים ממערך העבודה אנשים במחצית חייהם. הצעירים ימהרו להיקלט במקומות עבודה חלופיים, ובמקרים רבים לא יירתעו מהסבת מקצוע. אך בני דור הביניים, שלפעמים יזכו לפיצויי פרישה או לפנסיות פרישה מוקדמת, יתקשו למצוא תעסוקה חלופית. מאגר כח אדם זה מצטרף לפורשים מצה"ל ומהמשטרה בגיל 40, ויחד עימו יוצר מעמד חדש של "עובדים לשעבר".

מדובר לרוב באנשים בשיא כושרם המקצועי, עשירים בנסיון, שהנסיבות "שמו להם רגל" במחצית הדרך לפיסגה. חלק יקבלו הצעות עבודה בחו"ל, וילכו בעקבות מזלם. אחרים אולי יפתחו עסקים קטנים, אך מספר לא מבוטל יצא משוק העבודה. התל"ג הלאומי כבר לא ייבנה מהם, למרות שקשה להעריך את גודל משאבי הזמן והכסף שהושקעו בהכשרתו של אדם כזה.

אנשים אלה אינם נמנים בין מבקשי העבודה בלשכות העבודה, משום שלרובם יש פנסיה חלקית ממקום עבודתם הראשון. אך מבחינה חברתית אפשר להגדירם כמובטלים. תרומתם לחברה כגורם יצרני מועטת אם בכלל, וגדלים סיכוייהם להיות כר גידול לבעיות חברתיות על רקע תסכול אישי ובעיות משפחתיות. התסכול שבתחושת חוסר הנחיצות, למרות היותך באמצע החיים, בוודאי אינו שיקול בעיני המעסיק הפרטי, בעליה של חברה שהופרטה, אך הוא בהחלט מעניינה של החברה והמדינה.

 

הגודל כן קובע

הפרטה משמעותה כפולה - גם העברת נכסים לידיים פרטיות וגם פריטת ארגונים גדולים ליחידות קטנות על מנת להקל על תהליך המכירה (בחלק מהמקרים התהליך מכונה "הפרדה"). גופים המעסיקים אלפים רבים של עובדים, כמו התעשייה האווירית, נחשבים בארץ לגופים גדולים מאד אך בקנה מידה עולמי מדובר בחברות זעירות. המגמה העולמית היום היא של מיזוג חברות וגופים, ויצירת קונצרנים ותאגידי ענק. ענקי תעשיית הרכב חברו ויצרו מולטי-ענקים חובקי יבשות. לאחרונה מוזגו בואינג ומקדונל-דגלאס. דווקא מול מגמה זו ממליצים בארץ לפרק גופים כגון מקורות והתעשייה האווירית לחברות זעירות, שכושר המיקוח וההישרדות שלהן בשוק העולמי יקטן.

גוף גדול חוסך כפילויות מינהליות ועלויות קבועות. חברה גדולה, שלה חברות בת אחדות יכולה להציע עסקה מורכבת, כשהתחשיב הוא שאחת מחברות הבת אולי תמכור בהפסד, אך חברות אחרות ירוויחו מהעיסקה, והרווח הסופי יצדיק את העיסקה כולה. לחברה קטנה אין כושר תמרון כזה.

 

הכל חוזר אל משלם המיסים

תומכי היוזמה החופשית מאמינים בכך כל עוד הם החזקים. כשהם שוקעים בבוץ, תמיד יטיחו את האשם במדיניות הכושלת של הממשלה. משלם המסים מממן מענקים, הקלות במסים והלוואות על מנת שיזמים יקימו מפעלים, מתוך הנחה שמפעלים אלה יספקו מקומות עבודה לציבור. אך בעליהם הפרטיים של החברות לא יהססו להעסיק שם עובדי קבלן במשכורות מינימום, או אף עובדים זרים במשכורות נמוכות יותר, בשם ההתייעלות, והעמידה בתחרות העולמית (לדוג' חיפה כימיקלים). אך לא כל מה שיעיל גם מועיל לציבור.

כמה עובדים מועסקים באינטל בקריית גת שם השקיעה המדינה 660 מליון דולר? כמה מועסקים במפעלי דנהיל בבאר שבע, שקיבל מענק של 14 מליון דולר ממרכז ההשקעות? כמה עובדים ביקש גנגר לפטר בחיפה כימיקלים צפון אחרי שקיבל מהמדינה מענק להרחיב את המפעל שלו בדרום ?

כמה מועסקים במפעל "חיפה כימיקלים" במישור רותם? עובד אחד. מנהל המפעל. אריה גנגר קיבל הלוואות ומענקים להקמת המפעל, בו מועסקים כיום עובדי קבלן בלבד, במשכורות נמוכות מאד. הדגם מצא חן בעיניו, והוא פתח במאבק לשינוי החוזה הקיבוצי, במהלכו כבר פיטר רבע מעובדי החברה בחיפה. אם אפשר להעסיק מפעיל מתקן ייצור ב2500-שקל לחודש, מדוע לשלם פי 4?

כך, כשהעסק מצליח, הציבור אינו נהנה מכך, אולם אם חלילה העסק עומד על עברי פי תהום, או אז יגיעו הבעלים לפיתחה של הממשלה ויתבעו את עזרתה. כך עשו קרייזלר בארה"ב, ליילנד בבריטניה, ולוקהיד בארה"ב, גאון בכור, משבר הבנקים ודוגמאות אחרות. המנהלים שפיטרו עובדים או הרעו את תנאי העסקתם על מנת להגדיל את רווחיהם, יבואו בשם אותם עובדים לבקש סיוע ממשלתי בעת משבר. בעת צרה הם לא יתנגדו לקצת התערבות ממשלתית.

 

האם זה עבד בעולם?

יש יתרון אחד לכך שהמשק הישראלי אינו מוביל מגמות, אלא מאמץ אותן לאחר שנוסו במערב - אפשר ללמוד מנסיונם של אחרים. אין צורך לחזור על כל התהליך כדי להגיע למסקנה. בעשור האחרון בוצעו הפרטות בבריטניה, מזרח אירופה וניו זילנד. שם כבר יודעים שההפרטה אינה פיתרון קסם לכל חוליי המשק. בבריטניה פוטרו אלפי עובדים, אך איכות השירות לציבור לא השתפרה.

היחידים שיצאו מרוצים מתהליך ההפרטה שם הם מנהלי החברות, שחילקו לעצמם שכר ובונוסים שזיכו אותם בכינוי "חתולים שמנים". בניגוד לציפיות עדיין יש שם מונופולים, אלא שעתה לא עובדים נהנים משכר גבוה, אלא מספר מצומצם של חברי הנהלה. בעליה של חברה פרטית יכול לתבוע מעובדיו צמצומים גם בשעה שהוא נוטל לעצמו נתחים שמנים מהעוגה.

 

האם הפרטה פסולה תמיד ?

הפרטה שתשמור על אינטרסים לאומיים וחברתיים - בהם זכויות העובדים, עשויה לתת מענה לבעיות כלכליות וחברתיות כאחד. יש לתכנן הפרטה כזו בתשומת לב רבה, ותוך הבטחת איזונים בין כל הגורמים שיושפעו מכך. אפשר לדוגמה להנפיק לעובדים מניות מועדפות, ובכך לפצות אותם על השנים אותן השקיעו בחברה, ולתת להם תחושת שיתוף ואחריות.

אפשר לבצע הפרטה לציבור, שהוא הבעלים האמיתיים של הנכסים המופרטים.

 

אז למה כולם בעד הפרטה ?

טענה: החברות ממשלתיות, הנהנות במישרין או בעקיפין מכספי ממשלה ומתשתיות ציבוריות, מתחרות בסקטור הפרטי.

העובדות: חברות ממשלתיות אינן סמוכות לתקציב הממשלה, אלא מנהלות תקציב נפרד של הכנסות והצאות. אין להן כל עדיפות משפטית על פני חברות פרטיות באותו תחום. יתרה מכך, בעוד שחברות ממשלתיות נתונות לפיקוח ציבורי, הרי שחברות פרטיות נהנות מגמישות רבה יותר. בנוסף חשוב לציין, כי מרבית התחומים בהן פועלות חברות משלתיות - הינם תחומים בהם חברות פרטיות לא פעלו בשל ההשקעה הגדולה שהיתה נחוצה.

טענה: הפרטה תכניס הון ומשקיעים לארץ

העובדות: פעמים רבות רוכש "המשקיע" הפרטי את החברה המופרטת באמצעות הלוואה שהוא מקבל בארץ (לפעמים אפילו על ידי אחד הבנקים, אשר ממילא שייכים לממשלה) וכך למעשה לא התבצעה שום השקעה.

יתרה מכך, המשקיעים הופכים פעמים רבות את החברות הריווחיות עליהן השתלטו כמקור זמין למזומנים לצרכיהם העסקיים והפרטיים ועל ידי כך מבריחים חלק ניכר מהון החברות הללו החוצה.

טענה : הפרטה תכניס לקופת המדינה כסף.

העובדות : לא נכון. אם מדובר בחברות בעלות חוב, הממשלה תמחוק את החוב, כלומר תוותר על כסף המגיע לה, משום שאיש לא יקנה חברה בחובות. אם מדובר בחברה מכניסה, הממשלה מוותרת על רווחים מובטחים. את הסכום ששילמו החברות הממשלתיות לאוצר - נצטרך אנחנו להשלים באמצעות תוספת מיסים. (כך למשל, בזק משלמת מדי שנה כמיליארד שקל תמלוגים ומסים לאוצר המדינה)

טענה: ישופר השירות לציבור

העובדות: ישופר השירות לציבור העשיר. לציבור חסר האמצעים יינתן שירות גרוע יותר.

בשוק החופשי טיב השירות תלוי ביכולת התשלום של כל פרט ופרט, וברווח הגלום במתן השירות. לדוגמא - חיבור כבלים לישובי פריפריה או תחבורה ציבורית לישובים קטנים ומרוחקים. למרות מחויבות חברות הכבלים, מכוח תנאי הזכיון שלהם, אין הם מספקים כבלים לפריפריות או לבעלי מקלטי טלויזיה בודדים בשכונות חרדיות.

טענה: שוק חופשי, ללא התערבות ממשלתית, חיוני לצמיחת המשק

העובדות: אין בעולם שוק ללא מעורבות ממשלתית ברמה מסויימת. אפילו ארה"ב, אם הכלכלה החופשית, מתערבת במסחר באמצעות מכסים פטורים ממס, ובעזרת הסוכנות הפדרלית הקובעת תעריפים ומפעילה מערכת פיקוח נוקשה. רמת המעורבות הינה פונקציה של רצון הממשלה לקדם יעדים חברתיים/לאומיים. האמנם אנחנו רוצים מערכת בריאות כמו בארה"ב ?

כשהנשיא רונלד רייגן ניסה לצמצם את פיקוח הסוכנות הפדרלית, כדי לחזק את השוק החופשי (דה רגולציה) כל החברות הגדולות הורידו את המחירים בצורה דרסטית. החברות הקטנות לא יכלו לעמוד בתחרות ופשטו את הרגל. כשאלה הותירו את השוק בידי הגדולות, שוב הועלו המחירים, והחזקים שבו לשלוט בשוק. כך פועל שוק חופשי.

בנוסף לכך, הממשלה לא כל כך מעורבת בניהול החברות הממשלתיות. הדירקטורים מנהלים את החברה, באמצעות הנהלה מקצועית שהם ממנים. לעומת זאת הממשלה מקבלת את הרווחים הנאים של החברות הללו.

טענה : חברות ממשלתיות נגועות במינויים פוליטיים.

העובדות: חברות פרטיות נגועות במינויים משפחתיים. כשמדובר במינוי פוליטי, יש לציבור לפחות אפשרות למחות ולבקר, באמצעות התקשורת, מבקר המדינה, בג"ץ או כל כלי דמוקרטי אחר. בשעה שמינוי לא ענייני בחברה פרטית אינו חשוף לביקורת כלשהי, שהרי זהו קניינו הפרטי של מישהו.

טענה: ההפרטה נועדה למנוע ריכוזיות במשק, שנוגדת את האינטרס של הפרט.

העובדות: ריכוזיות המשק הינה אכן תופעה בעלת השפעה שלילית ביותר על המשק ועל הפרט, אך ההפרטה, לא רק שאינה מונעת ריכוזיות, אלא אף מחזקת אותה, ומוציאה אותה מכלל פיקוח וביקורת ציבורית. רוב החברות נרכשות בידי קומץ משפחות בעלי עסקים וקשרים ענפים. אנשי עסקים אלה הולכים ומתחזקים, ומנהלים את עסקיהם על פי האינטרסים הצרים שלהם. בשוק החופשי "הגדולים אוכלים את הקטנים", דינמיקה שמקטינה את חופש הפרט והתעסוקה של הרוב הגדול של האוכלוסייה, ומיטיבה רק עם האלפיון העליון.

ריכוזיות המשק נמצאת היום בידי שלושת הבנקים הגדולים, ולא בידי הממשלה, שמחזיקה רק כ15% מהפעילות המשקית בידיה.

יש דרך לאזן בין צמיחת המשק לבין שמירה על מעורבות ממשלתית חיונית להשגת מטרות לאומיות וחברתיות. מכירת חיסול של נכסים לאומיים אינה הדרך.

 

הערת סיום - מי הם התומכים הלנהבים בהפרטה ?

רוב התומכים הנלהבים בהפרטה הינם אלו שיפיקו רווחים כתוצאה מההפרטה: אנשי עסקים, יועצים, עורכי דין, כלכלנים, ברוקרים, פוליטיקאים, בעלי הון, מנכ"לים וחברי דירקטוריון.

Find us on Facebook